איך הכל התחיל?
חוגגים שנתיים יחד.
אנחנו והמשחק.
בארבע עיניים.
זמן טוב לשתף
איך הכל התחיל...
פגישה שלישית לא משהו, בלשון עדינה.
שקט. אפשר לחתוך את האויר בסכין.
לא מתקדם לשום מקום.
וחבל, כי זה דווקא היה יכול להיות זה.
פגישה רביעית.
צ'אנס נוסף. אחרון.
רק כדי להיות בטוחים שלא חתכנו סתם.
טיול בהרי ירושלים.
עצים. אויר. נוף.
דיבורים. הא ודא. לא משהו עמוק מידי.
מסתובבים סביב עצמנו וגם השיחה מסתובבת סביב עצמה.
מצד אחד- רוצים להתקדם.
מצד שני- אולי מוקדם מידי.
מצד אחד- בשביל זה נפגשנו.
מצד שני- הקשר עדיין לא קרוב, וכל דבר עלול להיות רגיש.
איך אפשר להגיע לנושאים העמוקים, האמיתיים?
מתיישבים. אני מוציאה פק"ל קפה,
והוא מוציא ערמת ניירות גזורים בכתב יד.
בואי נשחק. רביעיות.
מה? רביעיות? בפגישה? מה זו ערמת הניירות האלה?
מה. אנחנו לא יכולים לדבר? פשוט לדבר??
איזה פאדיחה. והניירות הגזורים האלה, ממש בושות.
איך הוא מעיז להוציא כזה דבר?
גם ככה אין לנו משהו יותר טוב לדבר עליו כרגע.
יאלה. נזרום. מה כבר יכול להיות.
לא נגלה לאף אחד. סוד.
יש לך רבנים?
ולך יש ממון?
מה דעתך על מוזיקה לועזית?
ומה אתה אומר על תנועת נוער?
המשחק התחיל. השיחה זרמה.
נגמר הזמן. בקושי הספקנו להתחיל.
נו מילא. ניפגש שוב בשבוע הבא.
סגור.
פגישה חמישית.
חושך של לילה. אור פנסים.
רוח קרירה של אייר. חום של תה ישר מהפינג'אן.
דשא, עצים, ספסל בגינה.
ערמת ניירות גזורים.
שיחה.
אז מה דעתך על לגור בגבעה?
ועל מה מתייעצים עם רבנים?
מה את חושבת על חינוך ביתי?
ומי ישטוף את הכלים?
האם נתינה היא בלי גבולות?
או כדאי לפעמים להגיד די?
לימוד תורה יומם וליל?
או 'קביעות עיתים' זה מספיק בוודאי???
מפה לשם.
ב"ה. היום נשואים והורים לחמישה.
והמחשבה שיש לנו אוצר ביד,
שלא יכול להישאר בסוד,
לא נתנה לנו מנוח.
אלפי תרוצים למה לא כדאי.
עשרות סקיצות, התייעצויות, התלבטויות, התחרטויות,
סיפורים על זוגות שנמצאים בדיוק במצב בו אנחנו היינו,
וכבר לא שם, כי חתכו, כי לא התקדם לשום מקום...
בסיעתא דשמיא המשחק 'בארבע עיניים' ראה אור.
עכשיו גם אתם יכולים לנסות
במהדורה מלוטשת, מעוצבת ומאוירת
המוגשת לכם באריזה מהודרת בגודל כיס,
לחווית שימוש מושלמת.